רבים האנשים הרואים כנקודת מוצא לפתרון סכסוכיהם את בית המשפט, אך בחלוף השנים עם התפתחות התקשורת הבינאישית, בשילוב חיפוש אלטרנטיבות נוספות ליישוב הסכסוך, נמצאו גישות נוספות בעלות יתרונות רבים ההופכות את ההליך המשפטי לקל יותר. בשבועות הקרובים נציג את האלטרנטיבות, להלן הראשונה שבהן: גישורהינו הליך ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. במסגרת הליך זה גורם ניטרלי (מגשר) מסייע לצדדים לאתר את המחלוקות וליישבן בדרך של הסכמה, בעניין שבו לצדדים אינטרס משותף, תוך חילוקי דעות. ניתן להשתמש בהליך זה בכל סוג של סכסוך, החל מסכסוך יומי שיגרתי ועד לשיחות שלום בין מדינות עוינות. בניגוד להליך המנוהל על ידי שופט בו כף המאזניים תכריע באופן עצמאי לטובת ה"מנצח" בסכסוך. באה תפיסת הגישור עם הרעיון כי שני הצדדים יכולים להרוויח מפתרון הסכסוך. ההליך מתאפיין בפשטות, ובראייה רחבה של אינטרס הצדדים, במקום ראייה צרה של סכסוך המובא להכרעה בלבד. ההליך מתנהל בדרך של משא ומתן- תוך כדי דיון פתוח, חופשי ברוח טובה, באווירה רגועה ומכובדת. להליך הגישור יתרונות רבים כאשר הראשון והבולט שבהם הינו שליטתם של הצדדים עצמם בתהליך ובתוצאה. יתרון נוסף של יישוב סכסוך בדרך של גישור הינו האפשרות להגיע לפתרונות יצירתיים. לאור העובדה שהצלחת הגישור באה לידי ביטוי בהסכם הרי שהצדדים רשאים לפתור את הסכסוך בכל דרך חוקית העולה על דעתם. שהרי באם הצדדים הגיעו להסכם גישור מעטים הסיכויים כי צד לסכסוך יגיש ערעור או ערער – שהרי ההסכם נעשה באופן וולונטרי. חוכמת הגישור בזיהוי המחלוקות האמיתיות בין הצדדים ובבניית גשר הידברות ביניהם אשר ימקסם את התועלת לצדדים כולם. בנוסף, תוכן ההליך חסוי וכל הנאמר במסגרתו לא יוכל לשמש כראיה בכל הליך משפטי עתידי בין הצדדים. באם יושג הסכם בין הצדדים ניתן להגישו לבית המשפט על מנת לקבל תוקף של פסק דין. צדדים אינם חייבים להגיש תביעה על מנת לפתוח בהליך גישור אלא יש ביכולתם לפנות מיד עם פרוץ הסכסוך למגשר ולעבור תהליך של גישור לשם יישוב הסכסוך. אכן, לא אחת מגיעים צדדים לגישור לאחר שהוגשו תביעות לבית המשפט. היה והליך הגישור מצליח והצדדים מגיעים לכדי הסכמה הרי שההסכם יוגש על ידם או ע"י המגשר לבית המשפט ויקבל תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין. מערכת בתי המשפט מעודדת צדדים להשתתף בהליכי גישור בין היתר ע"י כך שסיום הסכסוך בהליך של גישור יכול להביא להחזרת אגרת בית המשפט ששולמה, במלואה. ממש בימים אלו מתגבשת עמדה כי הליך הגישור יהווה הליך חובה בבתי המשפט בארץ, לשם כך התמנתה ועדה בראשות כבוד השופטת מיכל רובינשטיין שבחנה דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט השונים. מי הוא המגשר? המגשר הינו איש מקצוע ניטרלי, בעל היעדר מוחלט של עמדה בקשר לנושא הסכסוך, המוסמך בתחום של יישוב סכסוכים. המגשר אינו שופט, ואינו מוסמך לכפות רצונו ועמדותיו על הצדדים. תפקידו הוא להקשיב לצדדים, לסייע בהגדרת האינטרסים שלהם ולהציע פתרונות שונים לסיום הסכסוך. המגשר נותן משקל רב למערכת היחסים בין הצדדים לסכסוך, וביכולתו להציע מגוון של פתרונות יצירתיים יתרמו להמשכו של הקשר ביניהם. מה קובעת החקיקה? סעיף 79 (ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984[1], קובע כי בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור. הסעיף מגדיר אף מה רשאי המגשר לעשות במסגרת הליך הגישור, ומה סמכויותיו כלפי בית המשפט. על פי סעיף זה נחקקו תקנות מפורטות המפרטות מיהם המגשרים אליהם יפנה בית המשפט סכסוך, ומהן סמכויותיהם. עקב העומס המוטל על מערכת בתי המשפט, רבים הם הסכסוכים המופנים על ידי בית המשפט לגישור. בבתי משפט רבים פועלת מערכת ניתוב תיקים, המפנה לגישור תיקים הנראים ראויים לכך, עוד בטרם נקבע להם תור לדיון בפני שופט. הוראות חוק רלוונטיות: לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984. תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993; תקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים), התשנ"ו -1996.